מהו מבחן האמונה הגדול יותר – עושר או עוני? האם קשה להיות יהודי טוב כשאתה עשיר או כשאתה עני? כשאתה נוחל הצלחה או כשאתה נאבק על פרנסתך? אין ספק כי כולנו היינו מעדיפים בהרבה לקבל על עצמנו את מבחן העושר, האין זאת? אך הבה לא נהיה סובייקטיביים ביחס לכך. הבה נבחן את העניין מנקודת מבט היסטורית אובייקטיבית.
בתחילת המאה התשע-עשרה כבש נפוליון את אירופה והבטיח חירות ושוויון לכל אדם. כשהתכונן לפלוש גם לרוסיה, רבנים רבים, שהאמינו שהוא ישים סוף-סוף קץ לרדיפות הצאר ויאפשר ליהדות רוסיה ליהנות מזכויות אזרחיות מלאות, תמכו בו. אולם הרב שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב"ד, חשב אחרת. הוא יצא באופן פעיל כנגד נפוליון ואפילו ארגן את חסידיו לאסוף מידע מודיעיני בשביל הצבא הרוסי.
כשהרבנים האחרים ביקשו ממנו להסביר את גישתו, שכן דומה היה כי לקה באדישות לרווחת בני עמו, הוא חלק עליהם וטען שאמנם ייתכן שנפוליון טוב ליהודים מבחינה חומרית, אבל ניצחונו יביא לחורבן רוחני מוחלט. ההיסטוריה הוכיחה כי הוא צדק. יהודי רוסיה, מכיוון שהיו פטורים לטוב ולרע מן הקיסר קטן-הקומה, נשארו אדוקים בדתם, ואילו יהודי צרפת נעלמו כמעט כליל. כמה רוטשילדים נשארו בעולם? אבינו שבשמים יודע כמה היינו זקוקים להם. כיום רוב היהדות הצרפתית מגיעה מצפון אפריקה. יהודי צרפת המקוריים הם יחידים ומעטים.
לפרשת השבוע הזה יש מדרש מרתק על המפגש הדרמטי שהתרחש בין יעקב לעשו. כתוב בתורה, "וירץ עשו לקראתו [לקראת יעקב] ויחבקהו, ויפול על צווארו ויישקהו..." (בראשית לג, ד). המילה "ויִִשָּׁקהו" רשומה בתורה עם שורת נקודות מעליה. אומר המדרש 'ילקוט שמעוני': הנקודות האלה נועדו להראות שהמילה צריכה להיקרא אחרת; לא "ויישקהו", כלומר נישק אותו, אלא "וישָּׁכהו" – כלומר נשך אותו!
איך ניתן להבין מדרש כזה שנראה כי הוא משנה לחלוטין את משמעות המילה? נשיקה היא ביטוי של אהבה, ונשיכה היא ההפך מזה! אומר ה"שפת אמת" (רבי יהודה לייב אלטר, 1847–1905, הרב השני בשושלת החסידית גור): "כשעשו מנשק, יעקב ננשך!" נשיקת האנטישמי לעולם אינה נשיקה של אהבה. זו עלולה להיות הבעת החיבה המסוכנת ביותר שניתן להעלות על הדעת.
כשהאנטישמיות נושכת, היהודים יודעים באופן אינטואיטיבי כיצד להגיב. אולם כאשר לאנטישמים מתחשק לנשק – כשאנו מסונוורים על ידי אהבה, ידידות וקשר-למראית-עין, איננו יודעים בדיוק כיצד להתמודד עם זה. אז יכול לקרות שנהיה המומים ונבלע את הפתיון. אנו עושים שמיניות באוויר כדי להשיב אהבה. ומה התוצאה? התבוללות פרועה.
הניסיון האמריקני מאַמּת מעל כל צל של ספק שהחירות, הדמוקרטיה ושוויון הזכויות הן אמנם ברכה נפלאה ליהודים, שעלינו להיות אסירי תודה לה בכל לִבּנו, אלא שהן גם מציבות אתגר לזהותנו היהודית ולאורח חיינו. היהודים נטמעו בכור ההיתוך של ארצות-הברית בצורה כל כך מוצלחת עד שלמעשה הם הולכים ונעלמים! הצלחה ועושר הן מתנות נפלאות שיוצרות הזדמנויות יקרות, אולם דומה כי אין אנו עוברים את מבחן האמונה בהצטיינות יתרה.
הפילוסוף הצרפתי ז'ן פול סרטר טען שהאנטישמיות הייתה טובה ליהודים. היא שמרה ליהודים על יהדותם! אמנם איש אינו רוצה להיות משועבד ומדוכא, ואף כי אנו שוללים את האנטישמיות ודוחים אותה מכול וכול, הרי היה טעם בדבריו של איש זה.
זכור לי רב צעיר שעבר בשנות השבעים המאוחרות של המאה התשע-עשרה עם סטודנטים מאוניברסיטת יוהנסבורג. באותה תקופה הם היו אדישים לגמרי ליהדות. עמיתיי למקצוע ואנוכי ניסינו להשיג היענות גדולה יותר לתכניות יהודיות בקמפוס. במהלך פגישה מסוימת שקלנו ברצינות לקום באמצע הלילה ולרסס בצבע כמה צלבי-קרס על מבנה אגודת הסטודנטים. הרי מעשה כזה מוכרח לעורר תגובה כלשהי! ברור שמעולם לא עשינו זאת. אולם העובדה שהמחשבה חלפה במוחותינו ממחישה כיצד איומים חיצוניים נוטים לגרום ליהודים להתנפח מגאווה ומתרעומת צדקנית.
מי ייתן שלעולם לא ניאלץ לעמוד שוב בפני מבחן העוני או הרדיפות. אנא אלוקים, תן לנו הכוח להיות יהודים גאים ומשכילים המתמודדים בהצלחה עם האתגרים הרוחניים של חיים טובים ומלאי ברכה.
Join the Discussion